פסק-דין בתיק ת"א 22446-04-11

לפניי תובענה שעניינה מתן צו מניעה קבוע וסעד כספי שעניינו פיצוי בגין מטרדים, הסגת גבול ועילות נוספות נזיקיות.

רקע כללי ותמצית טענות הצדדים - 

1.        התובע, עו"ד יוסף שעבאן (להלן: " התובע"), הינו אחד הבעלים הרשומים של חלק מחלקות  מספר 58 ו-50 בגוש 19287 בסכנין.

2.        הנתבע 2, עלי מלחם אחמד (להלן: " נתבע 2") הינו הבעלים של חלקה 58 בגוש הנ"ל, משמע שהחלקה של הנתבע 2 גובלת בחלקה של התובע.

3.        הנתבע 1, עו"ד לוטוף אחמד (להלן: " נתבע 1"), הינו בנו של נתבע 2.

4.        כתב התביעה מתייחס לשני אירועים שונים אשר לשיטת התובע מקימים לו את הזכות לקבלת מגוון הסעדים המבוקשים, לרבות פיצוי כספי בסך של 50,000 ש"ח.

5.        האירוע הראשון עניינו בניית בית מגוריו של הנתבע 2 על החלקה של נתבע 2 בשנת 2006. לטענת התובע, במהלך הבניה שביצע נתבע 2 בחלקתו, הוא גרם לתובע 1 ולבני משפחתו מפגעי רעש, מפגעי אבק, מטרדים נוספים, לכלוך, זיהום והפרעות רבות נוספות. יובהר כי התובע בנה את ביתו על החלקה שלו עוד בשנים 2003-2004, כך שבמועד שבו בנה נתבע 2 את ביתו, התובע כבר התגורר בבית שלו. התובע סבור כי בשל אותם מטרדים במהלך ביצוע הבניה, יש לפצותו בסכום משמעותי, ובמיוחד לאור טענתו כי הוא התריע בפני נציגי הנתבע פן ימשיכו בביצוע אותם מטרדים. באשר לנתבע 1, טוען התובע כי הוא היה שותף ומעורב בתהליך הבניה של הבית ולכן, כנגזר מכך, אחראי אף הוא ליצירתם של המטרדים ולחילופין, לאי מניעתם.

6.        האירוע השני שאליו מתייחס כתב התביעה התרחש בחודש יולי 2010. לטענת התובע ביום 20.7.10 שני הנתבעים נכנסו לשטח שאסור להם להיות בו, בבחינת הסגת גבול, וגרמו נזק לשורה של עצים שהוא נטע בסמוך לגדר שתוחמת את החלקה של הנתבע 2. אותם עצים היו נטועים בשטח שלגביו יש לתובע זכות מעבר וכיוון שבשעה שהם נשתלו הם היו עדיין צעירים, הם קובעו לגדר שבנה הנתבע 2 ואשר תוחמת את חלקתו, באמצעות חבלים שקשורים לברגים שהוברגו לתוך הגדר. התובע טוען ששני הנתבעים פירקו את הברגים ובכך התירו את הקשירה של העצים לנקודות התמיכה והדבר גרם לפגיעה בעצים, מה גם שעצם הימצאותם של שני הנתבעים בצד הזה של הגדר מהווה הסגת גבול אשר אף היא כשלעצה מקנה לו את הזכות לקבל סעד כספי.

7.        הנתבעים מכחישים את הטענות העובדתיות והמשפטיות כמו גם את גובה הנזקים.

מהלך הדיון והתשתית הראייתית -

8.        לצערי לא הצלחתי להביא את הצדדים להבנות ואני מדגישה נושא זה לאור העובדה שבין הצדדים ובני משפחותיהם מדרגה ראשונה מתנהלים מספר רב מאוד של הליכים בבתי המשפט השונים במחוז חיפה (ואולי אף מחוץ לתחומי המחוז). אין צורך לפרט בשלב הזה כמה הליכים מתקיימים היום (וכמה היו בעבר) אך יודגש כי במקביל להליכים בבתי המשפט, הוגשו גם מעת לעת תלונות הדדיות למשטרת ישראל, ללשכת עורכי הדין, לגורמים שונים במשרד החינוך ואני בטוחה שהרשימה איננה ממצה. עוד יוער כי בפתח דיון ההוכחות סיפרו הצדדים שבמסגרת אחד מההליכים הרבים שעדיין מתנהלים (בפני כב' השופטת טנוס) הוצע עלי ידי ביהמ"ש לשים סוף למחלוקות ולבטל הדדית את כל התביעות שעדיין תלויות בין הצדדים (כולל זו שלפני), חוץ מתביעה קניינית שעניינה תא שטח מסוים. דומה היה שהאפשרות להגיע ל"הפסקת אש" אינה משוללת יסוד וששני הצדדים שוקלים אותה ולא הצלחתי להבין עד תום מדוע הצדדים לא השכילו לקבל את אותה הצעה של כב' השופטת - ובמקום למקד את המחלוקת רק בעילה הקניינית האפשרית ממשיכים לנהל מאבקים כגון המאבק שהתברר בתיק זה. הדגשתי בפני שני הצדדים שלטעמי, שניהם אחראיים לכך שמתנהלים כל כך הרבה הליכים ולשניהם יש את הכח לשים סוף לתהליך, והערתי שעצוב לראות שהם אינם מצליחים למצוא את הדרך לנהוג בכבוד הדדי ובדרך ארץ ולמצוא דרך לחיות משפחה לצד משפחה.

9.        בכל אופן, באווירה קשה, ותוך השמעת ביטויים שאינם הולמים מטעם שני הצדדים, התנהל הדיון שבפניי ושמענו את העדים הבאים: מטעם התביעה העיד התובע (לגבי תצהירו ת/1); אחיו, עו"ד מוחמד שעבאן (לגבי תצהירו ת/2); אח נוסף שלו, מר אכרם שעבאן (לגבי תצהירו ת/3) והוסכם גם על הגשת תצהירו של האבא של התובע, מר עלי שעבאן תוך ויתור על חקירה נגדית לגבי תצהירו. מטעם ההגנה העיד הנתבע 2 (לגבי תצהירו נ/11) והנתבע 1 (תצהירו נ/12).

10.    בנוסף, הגישו הצדדים מסמכים רבים לעיוני, לרבות פרוטוקולים, החלטות ופסקי דין מתוך שלל ההליכים הנוספים שהם ניהלו ומנהלים, כמו גם תמונות ותשריטים.

דיון והכרעה -

11.    לאחר שבחנתי את התשתית הראייתית ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים, לרבות בסיכומיהם, מסקנתי היא כי דין התביעה להידחות.

הטענות בדבר מטרדים ומפגעים בהלך בניית הבית של נתבע 2 -

12.    הוראות סעיף 44 לפקודת הנזיקין, מורות כך:

"מיטרד ליחיד הוא כשאדם מתנהג בעצמו או מנהל את עסקו או משתמש במקרקעין התפושים בידו באופן שיש בו הפרעה של ממש לשימוש סביר במקרקעין של אדם אחר או להנאה סבירה מהם בהתחשב עם מקומם וטיבם; אך לא ייפרע אדם פיצויים בעד מיטרד ליחיד אלא אם סבל ממנו נזק".

13.    בנוסף, יש לראות את הוראות החוק למניעת מפגעים, תשכ"א-1961, הקובע בסעיף 2 כי: